על "שעה חופשית" של ארקולה ליסרדי

ארקולה ליסרדי נולד ב-1951 באורוגוואי. הוא התחיל לפרסם רק ב-1995, כשהיה בן 44, ומאז פרסם כבר 15 ספרי פרוזה. בתחילה אף אחד לא ידע מי הוא, נפוצה שמועה שהוא כבר מת. בהמשך התגלה שמדובר בבעל חנות ספרים מוכר ממונטווידיאו, אבל גם אני לא יודעת את שמו המלא. ליסרדי הוא שם העט שבחר לעצמו.

מקובל להציג אותו כסופר של ספרות ארוטית, אבל אני חושבת שהכותרת הזו של "ספרות ארוטית" עלולה להטעות, כי בראש ובראשונה מדובר בספרות טובה, ובספר אינטליגנטי וכיפי.

הספר "שעה חופשית" שיצא לאור באורוגוואי ב-2007, ובארץ לפני כמה חודשים בהוצאת "זיקית" הנהדרת, הוא בעצם חלק מטרילוגיה שכתב ליסרדי, שעוסקת בחוסר נאמנות. מה שאהבתי בספר במיוחד הוא המתח שנבנה לאורכו – אמנם אין בו הרבה דרמה, ובכל זאת הקוראים נשארים סקרנים ודרוכים לראות מה הדבר הבא שיקרה בין שתי הדמויות הראשיות, אירינה ואנדרס. יש הרגשה שליסרדי עושה ניסוי: הוא לוקח גבר ואישה; הוא נשוי באושר והיא – ממש לא, מפגיש ביניהם במקום העבודה ובודק מה יכול לקרות ביניהם.

התחושה הזאת של הקוראים, שלא ברור מה יהיה הצעד הבא של הדמויות, נובעת בין היתר מכך שליסרדי קופץ מהתודעה של אירינה לזו של אנדרס, כך שאנחנו מקבלים את נקודת המבט של שתי הדמויות לאותה סיטואציה, והן כמעט תמיד שונות לחלוטין זו מזו ומפתיעות.

מה שהיה מאתגר במיוחד הוא למצוא בעברית מילים שקשורות בסקס, והקושי הגדול, כרגיל, היה עניין המשלב. זה משהו שאני נתקלת בו בכל תרגום, אבל מסתבר שבתחום הסקס העניין קיצוני. בעברית יש או מילים גבוהות מדי, שאנחנו ממעטים להשתמש בהן (פין, פות), או מילים במשלב נמוך, גס, סלנג שהוא מאוד ישראלי (ולכן לא מתאים לתרגום, שאמור להעביר סיטואציה שמתרחשת במקום אחר), או מאוד עכשווי ויש סיכוי שייעלם בקרוב (לתקוע, לטחון, לתקתק). אחת מהתוצאות של ההתלבטויות האינסופיות שלי היא קובץ המכיל רשימה ארוכה של כל המילים והביטויים העבריים הקשורים בסקס.

חשוב לי להדגיש, כפי שליסרדי עושה באחרית הדבר, שלא מדובר בספר פורנוגרפי, אלא בספר ארוטי, המנסה להתמודד באומץ עם תחום די מרכזי בחיים שלנו, אבל לגמרי לא מטופל, באופן ישיר, מהנה ואינטליגנטי.

"שעה חופשית" בהוצאת זיקית

לשמחתי הרבה הספר התקבל יפה בקרב הקוראים בארץ, והוא שהה מספר שבועות ברשימת רבי המכר של חנויות הספרים העצמאיות. עד כה נדפסו ממנו שלוש מהדורות.

הנה כמה מהביקורות על הספר:

"מה ההבדל בין רומן אירוטי לפורנוגרפיה", קרן דותן, הארץ, 17.9.13

"שעה חופשית: הרבה יותר מ-50 גוונים", יותם שווימר, ynet

"נקודת מגע", יונתן אמיר, ישראל היום, 20.9.13

"ביקורונת – על שעה חופשית", לי פלר, טיים אאוט, 24.9.13

"'שעה חופשית': הגוונים שבין אירוטיקה לפורנוגרפיה", מיה סלע, הארץ, 12.10.13

"בפעם הבאה שיש לכם שעה חופשית", עדנה אברמסון, הרפובליקה הספרותית, 8.10.13

"סקס בעברית", ריקי כהן, סלונה, 30.9.13

"טוב שמישהו יודע על זה", רעות בן יעקב, מרפסת, 2.9.13

"הצעה לספר", טל גולדשטיין, מגפון, 4.9.13

"הרבה יותר מחמישים גוונים: על 'שעה חופשית' מאת ארקולה ליסרדי", אנשי הספר

ביקורת של נוריתה, נוריתה, 13.8.13

ביקורת ספרותית על שעה חופשית, דרורה גרופה (חמדת), 28.8.13

ביקורת ספרותית על שעה חופשית, ויויאן, סימניה, 18.9.13

על "שעה חופשית" באתר זיקית

שיטת פומודורו לניצול הזמן

אחת ההרצאות שדווקא פספסתי בכנס של MET הייתה של אוליבר שואו, שהציג את "שיטת פומודורו" לניצול הזמן.

מדובר בשיטה חביבה ויעילה למדי שעוזרת לאנשים חסרי משמעת עצמית שאמורים לעבוד מהבית. באתר המוקדש לשיטה אפשר למצוא כל מיני עזרים ועניינים – טיימר מעוצב, ספר על השיטה, ואפילו קורסים בנושא.

אבל בתכלס, כל אחד יכול פשוט לאמץ את העיקרון, ולנצל טוב יותר את זמן העבודה. השיטה בגדול היא כזאת:

• בחרו משימה שעליכם לבצע.
• כוונו טיימר (או שעון מעורר) לעוד 25 דקות. בזמן הזה אתם מתחייבים להתרכז אך ורק במשימה שלכם. זה אומר בלי להציץ בפייסבוק, בלי לצייץ בטוויטר ובלי לענות לטלפונים.
• בתום 25 דקות קחו הפסקה של 5 דקות.
• חזרו על התהליך עוד שלושה מחזורים.
• אחרי ארבעה מחזורים כאלה – הרווחתם הפסקה של חצי שעה.

עדכון:

אצלי זה עבד יופי, עד שהרגשתי שאני לא זקוקה עוד למסגרת הזאת. לפני כשבוע פגשתי מכרה שסיפרתי לה על השיטה לפני מספר חודשים. היא קפצה עליי בשמחה ואמרה שזה שינה את חייה, שהיא סוף סוף מצליחה לשבת ולכתוב את התזה שלה כמו שצריך. 

על כנס המתרגמים של MET בספרד

לפני כחצי שנה נתקלתי בפרסום של כנס של אגודה שמעולם לא שמעתי עליה, MET. האמת היא שזו הייתה גחמה של רגע, ציפתה לי תקופה בת מספר חודשים של עבודה מאומצת ועומס בחיים בכלל, והחלטתי להירשם, ולו רק כדי שיהיה לי משהו לצפות לו אחרי שיעבור הלחץ.

קשה להאמין, אבל כמו כל דבר גם התקופה המאומצת חלפה, ונסעתי, מלווה בבן זוגי. טסנו לברצלונה, ושם, בתחנת הרכבת, נפגשנו עם עוד כעשרה משתתפים (למעשה, עשר משתתפות) כדי לנסוע ברכבת ביחד לפובלט שבמחוז טרגונה בספרד.  שם, 125 ק"מ מערבית לברצלונה, בתוך מתחם של מנזר, התקיים הכנס, והתארחנו במלון החדש שהוקם במתחם.

המנזר בפובלט

לא ממש ידעתי למה לצפות. אני הייתי מסתפקת בשינה טובה, אוכל משובח ונוף מרהיב. אלא שהכנס, שכותרתו הייתה "שפה, תרבות וזהות" התגלה כהזדמנות נפלאה לשפר ולרענן מיומנויות שונות (סדנה לתרגום טקסטים הקשורים באמנות, למשל), לקבל השראה (דיון על תרגום משותף של שתי מתרגמות-חברות של רומן בלשי מספרדית לאנגלית; פרויקט לתרגום-המון [תרגום רב-משתתפים] של שירה) ולהרחיב את הדעת (השוואת תרגומים של הספר  "Tristes Tropiques" של קלוד לוי-שטראוס; הרצאה על תרגום והתרבות השלישית; והרצאה נוספת על המתרגם כדרגומן).

שערי המנזר

בנוסף לפן המקצועי, ולא פחות חשוב ממנו, הכרנו בכנס אנשים מכל רחבי אירופה (ואפילו מאוסטרליה, מקנדה ומערב הסעודית! כפי שניתן להבין, לא ממש מתעקשים על הים תיכוניות של ה-Mediterranean). ולמתרגמים, זה לא עניין של מה בכך. עבודת התרגום עצמה נעשית לרוב בחדר העבודה מול המחשב, לבד. כנסים מעין אלה מאפשרים להכיר עמיתים ולהרחיב את מעגל הקשרים המקצועיים, לדון בסוגיות תרגום שונות (שבדרך כלל לא מעניינות אף אחד אחר…), ולהוות מעין קבוצת-תמיכה.

מתרגמים הביאו תצלומים של חדרי העבודה שלהם

בעקבות המפגשים עם מתרגמים אחרים ורבים כל כך, הבנתי שבעצם לרוב המתרגמים יש סיפורי חיים מעניינים במיוחד; בדרך כלל מדובר באנשים שהגרו ממולדתם, או שהם בנים למהגרים. כך למשל, פגשתי את מרי-אלן, שנולדה בטקסס אבל חיה בספרד ואף הקימה את האגודה; את מריאן, שנולדה במיסיסיפי אבל חיה כבר שלושים שנה ברומא; את בתה, עמליה, שגדלה ברומא אבל למדה בבית ספר אנגלי, וגרה כבר שלוש שנים בברלין; את סטיוארט, היהודי הנוסף בכנס (הם בכל מקום!), שגדל בלונדון אבל עבר למונטריאול; ואת לדה, שנולדה ועדיין מתגוררת בקרואטיה, והיא בעלת כישרון יוצא דופן לשפות.

מעבר לכנס עצמו, השתתפנו בפעילויות נוספות, כמו צפייה בכוכבים, סיור בתוך המנזר, טעימת יינות וטיול בסביבה, בנוף יפהפה.

אולם התפילה במנזר

אני מקווה מאוד שאצליח להשתתף גם בכנסים הבאים – כדי לשמור על כושר מקצועי, ברור, אבל גם כדי לפגוש את החברים החדשים שהכרתי, לשנות אווירה ולקבל השראה. ובקיצור, אם יש לכם הזדמנות – סעו!

סתיו אירופאי